ישנם מקרים בהם מי השפיר שמגנים על העובר לא צלולים. במצב כזה, העובר עלול לשאוף את מי השפיר המזוהמים. מה זה אומר והאם זה מסוכן? על מי שפיר לא צלולים נרחיב במאמר הבא.
מהם מי שפיר?
מי שפיר הם נוזל צלול בצבע צהבהב שנמצא בתוך השק האמניוטי ומקיף את העובר במהלך ההיריון. מי השפיר מאפשרים לעובר לנוע בתוכם. מי השפיר מסייעים להתפתחות השלד והשריר של העובר, להתפתחות מערכת העיכול ולהתפתחות הריאות. כמו כן, מי השפיר מספקים לעובר הגנה מפני פגיעות חיצוניות שונות.
מקורם של מי השפיר הוא בפלסמה האימהית. בתחילת ההיריון מי השפיר מגיעים רק מהפלסמה האימהית ועוברים דרך קרומי העובר. החל משבוע 16-17, גם השתן של העובר תורם למי השפיר.
מה התפקיד של מי השפיר?
למי השפיר יש מספר תפקידים שונים-
- הגנה על העובר מפגיעות חיצוניות ומחבלות בתוך הרחם. מי השפיר מהווים למעשה מעין בולם זעזועים ומגנים על העובר מפני טלטלות. כמו כן, מי השפיר מספקים לעובר הגנה מפני לחץ של האיברים הפנימיים של האם.
- מי השפיר תורמים להתפתחות השלד והשרירים. בזכות כך מי השפיר מאפשרים לעובר לנוע בתוכם.
- מי השפיר מאפשרים התפתחות לב, ריאות ומערכת העיכול בכך שהעובר נושם ובולע מים שמסייעים להתפתחות של איברים אלה.
- מי השפיר מהווים סביבה בטמפרטורה קבועה עבור העובר.
- מי השפיר מכילים גורמי גדילה חיוניים לעובר.
מהם מי שפיר לא צלולים?
הצואה הראשונה של היילוד נקראת מקוניום. צבעה של הצואה הראשונה יהיה ירוק כהה והיא מורכבת ממים, מלחי מרה, תאי רירית מעי ורכיבים נוספים שהופרשו מגוף העובר למי השפיר.
בדרך כלל, כאשר הכל תקין, הצואה הראשונה של היילוד מופרשת כיומיים לאחר הלידה. אך יכולים להיות מקרים בהם הצואה תופרש לפני הלידה ותגרום למי שפיר לא צלולים. מקרים אלה נובעים מסיבות שונות בהן לדוגמא אם העובר נקלע למצב של מצוקה עוברית בעקבות מחסור באספקת חמצן.
במקרים אלה, יכול להיות מצב בו העובר ישאף את המקוניום לריאות. שאיפה של מי שפיר מלאים במקוניום עלולה לגרום לחסימה של דרכי האוויר של העובר ולקשיי נשימה לאחר הלידה.
בעקבות שאיפת מי שפיר לא צלולים המכילים מקוניום, היילוד סובל ממצוקה נשימתית. מצב זה נקרא תסמונת שאיפת מקוניום. מי שפיר לא צלולים מופיעים בכ-10% עד 15% מהלידות. תסמונת שאיפת מקוניום מתפתחת בכ-2% עד 6% מהמקרים הללו.
מה התסמינים של שאיפת מי שפיר לא צלולים?
במידה שהצואה הראשונה הופרשה לפני הלידה מי השפיר יהיו בעלי גוון צהוב ירוק, כלומר מי שפיר לא צלולים. במידה שנגרמה תסמונת שאיפת מקוניום, היילוד יפתח מצוקה נשימתית. מצוקה נשימתית גורמת לחסימה מכנית של נתיבי האוויר של העובר. מצב זה מחייב התערבות מיידית לסילוק החסימה ופתיחת נתיבי האוויר של היילוד.
מצוקה נשימתית תבוא לידי ביטוי בשימוש בכנפי אף, שרירי הבטן ושרירים בין צלעיים על מנת לנשום. כמו כן ייגרם חזה חביתי בעקבות כליאת אוויר בריאות ונשימה מהירה מאוד. בנוסף, במקרים רבים ניתן להבחין בכיחלון בריריות וסביב הפה. הכיחלון מעיד על מחסור בדם מחומצן ברקמות.
את שאריות המקוניום יהיה ניתן לראות על ציפורני היילוד ואף על העור שלו ועל חבל הטבור. במקרים מסוימים היילוד יהיה ללא נשימה, ללא בכי, רפה ועם דופק איטי.
מה גורמי הסיכון למי שפיר לא צלולים?
הפרשת צואה לפני הלידה שגורמת למי שפיר לא צלולים נובעת בעיקר כאשר העובר חווה מצוקה עוברית בעקבות מחסור באספקת חמצן. יכולות להיות סיבות שונות לכך שיהיה מחסור בחמצן במהלך ההיריון-
- היריון עודף- היריון שנמשך יותר מ-40 שבועות.
- עישון במהלך ההיריון.
- שימוש בסמים במהלך ההיריון.
- מיעוט מי שפיר.
- רעלת הריון.
- יתר לחץ דם.
- אי ספיקה שלייתית.
כיצד מאבחנים האם מי שפיר לא צלולים גרמו לתסמונת שאיפת מקוניום?
מי שפיר לא צלולים המכילים מקוניום במהלך הלידה או לפני הלידה, בשילוב עם היעדר דופק, האצות דופק או האטות דופק במוניטור עוברי, מעלים את החשד לתסמונת שאיפת מקוניום. כמו כן, במקרים רבים התינוק שנולד יהיה צהבהב בעקבות שאריות של מקוניום על העור, הציפורניים ועל חבל הטבור.
במקרים מסוימים יופיעו היעדר נשימה או מצוקה נשימתית לאחר הלידה. כמו כן, בצילום חזה יהיה ניתן לראות עדויות לתסמונת מצוקה נשימתית או תמונה אופיינית לתסמונת שאיפת מקוניום.
כאשר עולה החשד לתסמונת שאיפת מקוניום, יש לבצע בדיקת אקו לב על מנת להעריך את תפקוד הלב ולאבחן יתר לחץ דם ריאתי. כמו כן יש לבצע דגימת גזים על מנת לראות חמצת מטבולית ונשימתית והיפוקסמיה.
כיצד מטפלים בתסמונת שאיפת מי שפיר לא צלולים?
במידה שבלידה יש מי שפיר לא צלולים והתינוק לא בוכה או נושם מיד לאחר הלידה, יש קודם כל לצנרר את קנה הנשימה על מנת לשאוב את המקוניות. גם במקרים בהם התינוק לא חיוני והדופק שלו נמוך מ-100 פעימות בדקה יש לבצע צנרור של קנה הנשימה. במידה שהתינוק לא סובל ממצוקה נשימתית ניתן להסתפק בשאיבת מקוניום דרך האף והפה.
הטיפול בתסמונת שאיפת מי שפיר לא צלולים כולל מתן תרופות אנטיביוטיות, מעקב וניטור קפדני להתפתחות של יתר לחץ דם ריאתי וחזה אוויר.
ברוב המקרים, היילודים מצליחים להחלים מהתסמונת. עם זאת, קיימים מקרים מסוימים בהם עלולה להתפתח מחלה ריאתית כרונית. תינוקות עם מחלה כזו עלולים לסבול בשנת חייהם הראשונה מזיהומים חוזרים בדרכי הנשימה. כמו כן, במידה שנגרם נזק חמור למערכת העצבים המרכזית עלולות להיגרם פגיעות נוירולוגיות כמו שיתוק מוחין או פיגור שכלי.
שיעור התמותה בתינוקות שלקו בתסמונת זו עומד על 1.2%.
